יעמוד העיתונאי שמדווח בימים אלה בחדווה כה רבה על הקלטת נתניהו-מוזס, יניח יד על ליבו ויישבע שהוא לא מקיים פגישות מהסוג הזה עם גורמי ממשל אחרים. בין זה לבין “פרשייה מטלטלת” המרחק עצום
גיא, אמנון ושאר יושבי האולפנים, הרשו לי לא להתרגש מה”חשיפה המטלטלת” בפרשה 1000\2000, כפי שנחשפה עד כה בסוף השבוע האחרון. רכילות ופלילים בצד, בואו נדבר רגע על ההיבט הציבורי-תקשורתי של הפרשייה ועל איך תכל’ס הדברים עובדים: בכל יום נתון במהלך השנה, כולל בסופי שבוע, נפגשים אנשי עסקים, פוליטיקאים ושאר בכירי המשק עם עיתונאים לראיונות, שיחות רקע ולשיחות רקע עמוק (להלן: לא לציטוט ולא לייחוס). על רובן המכריע של השיחות לא שמענו וגם לא נשמע.
זה טבעו של עולם העיתונות וככה העסק עובד. הגורמים השונים מעוניינים בפרסום חיובי והעיתונאים צריכים מקורות מהימנים שיזינו אותם במידע חדשותי רלוונטי על הנעשה במדינה. לאחר עיבוד המידע הוא מגיע לעיתים אל האזרחים ולעיתים הוא נשאר בארבע או יותר עיניים.
מאז הקמת ועדת העורכים המיתולוגית, אי שם בראשית שנותיה של המדינה, הגורמים שמובילים את המערכת הציבורית משוחחים עם עיתונאים וחושפים אותם למידע. כך נראה שגם היה במפגש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין המוציא לאור של ‘ידיעות אחרונות’, נוני מוזס.
כעת, כשאנו מבינים זאת, נשאלת השאלה – מדוע באולפנים כל כך נדהמו למשמע המפגש? הרי אם אותם עיתונאים שמדווחים על הפרשה לא “ייהנו” ממפגשים מהסוג הזה פרנסתם תיפגע, הרי אם הם לא ייפגשו לשיחות “אוף רקורד” עם מנהיגי המדינה מהיכן יגיע אליהם המידע, עליו הם מדווחים חדשות לבקרים בשם “גורמים” עלומים כאלה ואחרים?
יעמוד אותו עיתונאי שמדווח בימים אלה בחדווה כה רבה על חקירת נתניהו וישים יד על ליבו ויישבע שהוא לא מקיים פגישות מהסוג הזה עם גורמי ממשל. שיבטיח לעם היושב בציון שכתוצאה מהפגישות הללו הוא לא מדווח באופן מתון/אחר על הגורמים עימם הוא נפגש. וגם להיפך – יעמוד אותו שר/בכיר לשעבר או כל ח”כ אחר שיגיד שבמהלך הקריירה שלו הוא לא קיים מפגשים מהסוג הזה, במטרה להיטיב את הסיקור התקשורתי עליו או על גוף זה או אחר בו יש לו אינטרס.
הרי היסוד המרכזי של הביזנס הוא מקל וגזר, תן לי ואתן לך – פנק אותי ב’אינסייד אינפורמיישן’ ואדאג לשמור על השם שלך. אז מה ההבדל בין אותם מפגשים יומיומיים של אותם כתבים לבין המפגש בין ראש הממשלה לנוני מוזס?
אם יש בפרשה המדוברת היבטים פליליים אני מניח שנדע על כך בהמשך, אבל עד כה כל רסיסי המידע שהצליחו להביא מיטב כתבינו מראים סיפור די פשוט: מפגש בין עורך בכיר לראש ממשלה, שבמסגרתו מציע העורך לכתוב באופן חיובי יותר על הפרסונה כאשר במקביל עונה לו ראש הממשלה”: “יהיה בסדר” – בין זה לבין “פרשייה מטלטלת” המרחק עצום.
נראה לי שיהיה ראוי שמי שמדווח על הפרשייה יפתח בגילוי נאות ויספר לצרכני התקשורת שמפגשים מהסוג הזה הם מנת חלקו ושעד שלא יוכח אחרת, או עד שלא תובא “ראיית זהב” – כדאי להתייחס לסיפור הזה כאל עוד מפגש בין פוליטיקאי לבין נציג של כלי תקשורת, בדיוק כמו שאותם עיתונאים ופוליטיקאים נוהגים לקיים כמעט בכל יום נתון במהלך השנה.
עד אז – הבטחתם סיפור חדשותי, אכזבתם. קיבלנו רכילות צהובה.