משבר הוא המבחן העליון ליחסי אמון בינינו, המנהלים, לבין העובדים ולבין עמיתינו.
השינויים הדרמטיים בסביבת העבודה וחוסר הביטחון בו אנו חיים, מעוררים אצלנו באופן טבעי תחושה של חוסר אמון.
חוסר האמון, כמו תחושת הפחד, דורך את החושים שלנו ואת הערנות שלנו למצבים משתנים ולאיומים.
כאשר אני לא מאמין אני חושב בתת מודע מה עליי לעשות מייד כדי להגן עליי מפני הלא נודע.
אני לא יודע מה יקרה – האם יפטרו אותי למרות כל ההבטחות? האם אקבל את מה שמגיע לי? מה עם ההטבות שהבטיחו שאקבל? מדוע פתאום מדברים איתי יפה ומתקשרים איתי כפי שלא עשו מעולם? מה הם זוממים שם בהנהלה?
אלה מעט מהפחדים של העובדים שמדריכים את מנוחתם ומחזקים את חוסר האמון שלהם במציאות המשתנה.
גם כאן המנהל מתמודד עם אתגרים חדשים.
עלינו להיות מודעים לתחושת אי האמון והפחד המלווה את העובדים בימים אלה. היא עשויה לבוא לידי ביטוי בתגובות אגרסיביות מצד העובד, בחוסר היענות למלא משימות ובחוסר רצון לשתף פעולה עם המערכת.
ננסה להכיל תגובות אלה ולהבין מה קורה לעובד. נשאל אותו לתחושותיו, לסיבות שהוא מגיב כפי שהגיב, בסגנון: “אני יכול להבין את התגובה שלך לאור המצב אבל הייתי שמח לשוחח איתך על כך ולהבין מה ניתן לעשות כדי להקל עליך בימים אלה”.
נקודות החיכוך הקיימות ממילא ביחסי העבודה עלולות להתעצם בעבודה מהבית בהיעדר אפשרות לחוש את העובד פנים אל פנים. מכאן שהתקשורת האמפתית בינינו לבין העובדים בשעות אלה עשויה להפיג במידת מה את הפחד ולחזק את האמון.
דווקא בשעות אלה נמנע ממתן הבטחות שאיננו יכולים לעמוד בהן. אם הבטחתם משהו, ולו קטן ביותר , רשמו זאת ביומנכם ודאגו שיתבצע.
תהיו קשובים לעובדים בשיחות אתם. נסו להבין מה לא נאמר ומה תחושותיהם. זוהי התנסות מרתקת שבימים רגילים אולי לא מתאפשרת לנו.
בואו נמצה את המיטב ממה שהנסיבות יצרו.
זכרו :משבר הוא הזדמנות. רק בנו תלוי הדבר אם נפיק מימי הקורונה הזדמנויות להעצים את האמון והיחסים בינינו לבין העובדים. בהצלחה